טווס

מיונג היא אייקון אופנה ואחת רקדניות ה- voguing הטובות ביותר בסיאול. היא משתתפת בתחרות ריקוד בתקווה שאם היא תזכה, הזכייה תכסה את עלויות הניתוח שלה להתאמה מגדרית. כאשר היא מפסידה, היא מחליטה לחזור אל הכפר ולהשתתף בהלווית אביה שהתנכר לה לאורך שנים רבות. כדי לקבל את חלקה בירושה היא חייבת לבצע טקס ריקוד מסורתי באנדרטה לזכר אביה שהיה מורה ריקוד טקסי אהוב. מיונג יוצאת למסע שהיא לא תכננה, בחזרה לשורשים הכפריים שלה ואל האמונה הבודהיסטית ממנה התרחקה, בהתרסה מול התנגדות תושבי הכפר. היא נשארת נאמנה לעצמה גם כאשר היא משילה חלק מהשריון שלה, בדרכה המפותלת והמרגשת להארה עצמית ולמציאת הקול הייחודי שלה כרקדנית.

"טווס" הוא סרט הביכורים המעולה של של הבמאי\תסריטאי סונג בין ביון שזכה בפרס הסרט הבינלאומי הקצר הטוב ביותר "ידיים וכנפיים" ב-TLVfest בשנת 2019. עם הנופים המרהיבים של קוריאה, סצנות ריקוד מסחררות, עלילה מרגשת ודמות ראשית בלתי נשכחת, מדובר באחד הסרטים היפים ביותר של השנה החולפת, עם סוף מרומם רוח.

 


הקרנת הסרט בשיתוף פעולה עם העמותה "פרויקט גילה" וחלק מההכנסות הינן תרומה לעמותה.

על העמותה

עמותת פרויקט גילה להעצמה טרנסית (ע"ר טרנסג'נדרים למען צדק חברתי) הוקמה בשנת 2010 על ידי קבוצת אקטיביסטיות שפעלו יחד בפריפריה הכלכלית-חברתית-גיאוגרפית. העמותה נקראת על שם גילה גולדשטיין ז"ל, שחקנית, אמנית, עובדת מין ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסית בישראל.
העמותה לוקחת חלק בעיצוב ושינוי מדיניות, הנגשת ידע, והעברת הכשרות. ב-2022 הקימה את המרכז הטרנסי, המרכז הקהילתי-שירותי הראשון בישראל לקהילה הטרנסית. מטרות העמותה הן קידום שוויון זכויות עבור הקהילה והעצמה אישית וקהילתית, מתוך אמונה עמוקה שחופש וגיוון מגדרי הופכים כל חברה לטובה יותר לכולם.

בעילום שם

כשאודי היה בן 16 הוא חטף כדור בבטן. זה היה כאשר אדם חמוש התפרץ למקום מפגש של נוער גאה במרכז תל-אביב. במהלך הפיגוע הנורא שזעזע את קהילת הלהט"ב, נרצחו ניר כץ וליז טרובישי, ו-11 נערות ונערים נפצעו, ביניהם גם אודי.
כשהוריו ואחיותיו הגיעו לבקר אותו באיכילוב, אודי היה עדיין בארון. שאלות קשות לא נשאלו. היום, 13 שנה אחרי הרצח בברנוער, שמבצעו עדיין לא נתפס – אודי יוצא למסע בו הוא פותח פצעים ישנים, מתמודד באומץ עם הטראומה, ומדבר לראשונה עם משפחתו על אותו ערב והסודות שנחשפו בעקבותיו.

הסרט הופק במסגרת סרטי הגמר של בית הספר לתקשורת וקולנוע – סמינר הקיבוצים, בסיוע הקרן החדשה ו-yes דוקו.

 

   

מחוץ לאוגנדה

רק לפני חודשים ספורים הפרלמנט של אוגנדה העביר חוק דרקוני נגד הקהילה הלהט"בית שהוא בין הקשים באפריקה – ביבשת שבה ביותר מ-30 מדינות הומוסקסואליות היא מחוץ לחוק.
בסרט דוקומנטרי עוצמתי זה, הרלוונטי באופן טראגי למציאות העכשווית, אנו פוגשים את פיליפ, חוסיין, רמי ושאמי – ארבעה פליטים אוגנדים שהם הפנים האנושיות של משבר מתגלגל. בהמתנה למקלט בשווייץ, הגולים הללו – שני גברים הומוסקסואלים, לסבית ואישה טרנסג'נדרית, חושפים באופן רגשי ופיזי את התחושה האיומה של להיות נרדף בארצך – ולפעמים על ידי משפחתך – על היותם מי שהם.

"מחוץ לאוגנדה" חוקר בעדינות את סיפוריהם של גיבוריו, נותן במה למילותיהם ובמקביל מפגיש את הקהל עם הפוליטיקאים ואנשי הדת המניעים את השנאה נגד הקהילה הגאה באוגנדה. התוצאה היא סרט המספק כמה מהרגעים החזקים והמרגשים ביותר שיוקרנו השנה בפסטיבל. זהו גם תמרור אזהרה נגד התהליכים המתרחשים בישראל בימים אלו.

 

עד סוף הלילה

לני, המרצה מאסר על סוחר בסמים, משוחררת מבית הכלא על ידי המשטרה כדי לעזור לרוברט, בלש סמוי, לרכוש את אמונו של ויקטור, ראש המאפיה המקומי. לני ורוברט עוברים לגור יחדיו כזוג ומתחילים להגיע לשיעורי ריקוד שבהם משתתפים גם ויקטור ובת זוגו. לני היא טרנסג'נדרית שהחלה את תהליך ההתאמה המגדרית בזמן המאסר ואילו רוברט היה בעבר בן זוגה והוא גם זה שהכניס אותה לכלא. לני מקווה להצליח במשימתה ולעזוב את גרמניה ואילו רוברט רק רוצה לבצע את עבודתו. רגשות מהעבר עתידים לצוץ ולסכן את חייהם של הזוג המזויף.
הבמאי הוכהויזלר מייצר עם צמד השחקנים המעולה שלו דיוקן של זוג הלכוד בלולאה שאם הם לא יפרצו אותה היא עלולה לחנוק אותם.
"עד סוף הלילה" מתכתב עם סרטי הפילם נואר והעוקץ. התסריט השנון של פלוריאן פלומאייר מפתיע עם תמרונים עלילתיים מתעתעים. הסרט היה מועמד לפרס המרכזי בפסטיבל ברלין וזיכה בצדק רב את הכוכבת שלו, השחקנית הטרנסג'נדדרית תיאה ארליך, בפרס המשחק הטוב ביותר בתפקיד משנה.

 

לא משנה היכן

כשאיתי מגלה שבת זוגתו שינתה את שמה ל-'סילבר' ויוצאת מהארון כג׳נדר-פלואיד, עולמו מתערער ויחסיהם עומדים במבחן.
״לא משנה היכן״ הוא סרט דוקו-דרמה אינטימי ורגיש המחפש אחר קבלה ובית בין נופיה הקסומים של איטליה לנוף המדברי של נאות סמדר.


לאחר ההקרנה שיחה עם היוצרים.

שווה

מבית ההפקות של ג'ים פרסונס ("המפץ הגדול") וגרג ברלאנטי ("באהבה, סיימון" וכל סדרות הטלוויזיה ביקום של DC) בשיתוף רשת HBO, מגיעה סדרה מקיפה על תולדות תנועת האקטיביזם הגאה בארה"ב.

פרק 1: לידתה של תנועה
אמריקה של שנות ה-50 רואה בהומוסקסואלים בלתי חוקיים, לא מוסריים וחולים. בתגובה, שני ארגונים של הומואים ולסביות קמים ונלחמים בחזרה. התנועה לזכויות ההומואים והלסביות מתחילה!

פרק 2: חלוצים טרנסג'נדרים
המהומה של 1966 בקפיטריה של קומפטון בסן פרנסיסקו על ידי קהילה של נשים טרנסג'נדריות, מלכות דראג וא.נשים אחרימ.ות שאינם תואמים מסגרת מגדריות שגרתיות. בפרק סיפורים מדהימים של 3 טרנסג'נדרס.

פרק 3: שחור זה יפה, הומו הוא טוב!
ההצטלבות של מאבק לזכויות האזרח ולזכויות הלהט"ב – עבודה ברמה הלאומית, המקומית והאישית – אנו פוגשים שלושה פעילים שונים מאוד: לוריין הנסברי, באיארד רוסטין, וחוסה סריה ולומדים על ההפגנה הראשונה הגדולה בהיסטוריה למען זכויות הלהט"ב (ולא, זה לא סטונוול).

פרק 4: סטונוול: ממרד לשחרור
מרד סטונוול: לילה גורלי אחד שהחל שבוע של מהומות שבתורם הולידו את התנועה המודרנית לזכויות להט"ב. לאחר שנה של פעילות מיליטנטית ששינתה את פני ההיסטוריה – מצעדי הגאווה הראשונים שיצאו לרחובות הערים.

הקרנות נוספות: בית גאה בבאר שבע

בשיתוף שגרירות ארה"ב

   

מעורב

לאחר ניתוח התאמה מגדרית, נראה שעבור פניה (Feña) היה פשוט יותר לנתק את כל הקשרים עם עברו. ההתמודדות עם השינויים הייתה מספיק כואבת, שלא לדבר על התגובה של משפחתו. אבל כשהוא נתקל בבן זוגו לשעבר וזוכה לביקור בלתי צפוי מאחותו הקטנה ואביו, החיים מכריחים אותו להתמודד עם העבר.

"מעורב" – סרט הביכורים של ווק לאנגולוב-קלוץ הוא יצירה קולנועית מלאת חמלה, אינטימית וכנות, המוביל אותנו למסע של אדם המנסה ליישב את העבר שלו עם ההווה, עבור עתיד טוב יותר.
ציון לשבח מיוחד ניתן להעניק לצוות השחקנים הלא מוכרים שהופך את חווית הצפיה ביצירה המיוחדת הזאת לתענוג אמיתי. מתבלט מעל כולם השחקן הטרנסג'נדר ליאו מחיאל שכובש את הלב בתפקיד הראשי כפניה.

 


הקרנת הסרט בשיתוף פעולה עם העמותה "פרויקט גילה" וחלק מההכנסות הינן תרומה לעמותה.

על העמותה

עמותת פרויקט גילה להעצמה טרנסית (ע"ר טרנסג'נדרים למען צדק חברתי) הוקמה בשנת 2010 על ידי קבוצת אקטיביסטיות שפעלו יחד בפריפריה הכלכלית-חברתית-גיאוגרפית. העמותה נקראת על שם גילה גולדשטיין ז"ל, שחקנית, אמנית, עובדת מין ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסית בישראל.
העמותה לוקחת חלק בעיצוב ושינוי מדיניות, הנגשת ידע, והעברת הכשרות. ב-2022 הקימה את המרכז הטרנסי, המרכז הקהילתי-שירותי הראשון בישראל לקהילה הטרנסית. מטרות העמותה הן קידום שוויון זכויות עבור הקהילה והעצמה אישית וקהילתית, מתוך אמונה עמוקה שחופש וגיוון מגדרי הופכים כל חברה לטובה יותר לכולם.

זה גילה, זה אני

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


לאחר ההקרנה "שאלות ותשובות" עם היוצר.


.
סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)