הסרטים הזוכים 2025
תחרות סרט הקולנוע הבינלאומי
הסרט הטוב ביותר:
הפרס מוענק לסרט הקרואטי ערב יפה, יום יפה על יצירה קולנועית מרגשת, בוגרת ונועזת. המשחק העדין והכן, הצילום המרהיב והשימוש האמנותי בתאורה ובשחור-לבן יוצרים חוויה חושית ורגשית עוצמתית. הבמאית איבונה יוקה מציגה באומץ נדיר אהבה ותשוקה בין גברים באופן טהור ומכבד, ומזכירה לכולנו את המאבק המתמשך על חירות, זהות ואהבה.
ציון לשבח:
תחרות הסרט התיעודי הבינלאומי
הסרט הטוב ביותר:
תוך שימוש בזוגיות של הבמאי ובן זוגו, כנייר לקמוס לאקלים ולמצב העכשווי, ״בן זוגי הפאשיסט״ מצליח ליצור מיקרוקוסמוס של הקיטוב הפוליטי חברתי. הסרט מעלה שאלות על היכולת שלנו כחברה להחזיק בשוני תוך הפגנת יכולות קולנועיות מהפנטות. המרחק שהבמאי לוקח מהמצלמה, כדי לתעד את החיים המשותפים של הזוג, האותנטיות וחוסר האמצעיות מאפשרים להתאהב בגיבורים. ״בן זוגי הפאשיסט״ הוא הוכחה ששני הקצוות – בין קובה לאיטליה ובין חופש לדיקטטורה – מאוד קרובים אחד לשני.
ציון לשבח:
על רקע נופיה הקסומים של בוליביה מתרחשת אודיסאה של גבר מיוסר, המנסה להשתחרר מכבלי החברה השמרנית והסגורה שממנה הגיע. שימת הלב והרגישות של ניקולה, הגיבור, ללחם המחמצת, לשרכים הגדלים, למערכות היחסים – הישנה וגם זו החדשה – מהווה מסע של אדם להוויה האמיתית שלו, להיות הוא עצמו. וכל זה תוך מודעות, אהבה גדולה וכבוד לילדיו, לאשתו לשעבר ולמשפחתו המורחבת.
תחרות הסרט הבינלאומי הקצר
הסרט הטוב ביותר:
האם חמלה יכולה להתקיים בעולם מעמדי, אכזרי וגברי?
יצירה קולנועית שקשה להסיר ממנה את העיניים, שמנצחת בכל הפרמטרים בעשייה מופתית.
שפה קולנועית שמטלטלת את הבטן ויוצרת יחד עם תמה חזקה שלם אחיד שעולה על סך חלקיו בצורה אוטופית.
ציון לשבח:
סרט פורמליסטי המגייס באופן מרשים את ז’אנר הפוטו־רומן לסיפורן של נשים טרנסיות בסינגפור של שנות ה־50. זהו קול שחשוב שיישמע, שבו האישי נטען במשמעות קולקטיבית רחבה. הזיכרון קפוא בזמן, וההווה כבר איננו יכול להכילו – הוא מתקיים רק דרך תמונותיו הפיוטיות של העבר.
תחרות הסרט הישראלי הקצר
הסרט הטוב ביותר:
"אולי זה כלום" נבחר כסרט הקצר הטוב ביותר בזכות יכולתו המיומנת לאזן במהירות ובעדינות שכבות מרובות של פרשנות פוליטית וחברתית עוצמתית ונוגעת ללב, הופעות חזקות, כתיבה מהודקת, צילום ועריכה מרתקים ויעילים, תוך כיסוי נושא שכמעט ולא עוסקים בו בתרבות הקווירית. הסרט ריתק אותנו מהצפייה הראשונה ונשאר עודנו במחשבותינו. הבימוי של דניאל גת חזק והקאסט משכנע.
ציון לשבח:
בתוך שש דקות בלבד, הבמאי/תסריטאי אדם מייקל ריידר (יחד עם שותפתו לתסריט נוי בלכה והשחקנים) מספקים סרט רענן, חכם, מצחיק, עכשווי, יצירתי, אך פשוט, מבוצע היטב, מבדר מאוד אך גם מלא תובנות. המשחק היה מושלם. חבילה מושלמת שמראה כישרון להשיג הרבה עם מעט מבחינת תקציב וזמן. אהבנו אותו מאוד.
תחרות היצירה הצעירה (סרטים שצולמו על ידי תלמידי תיכון)
הסרט הטוב ביותר:
את פרס הסרט הטוב ביותר בחרנו להעניק ל"כאב בטן" בבימויה של הילה אזולאי. הסרט מציג בחן ובחוכמה את עולמה של גיבורה שובת לב. באמצעים שונים מצליחה הבימאית להעביר את הצופים מסע עכשווי ועם זאת אישי עד כאב. תוך שילוב סיפורים השזורים זה בזה עברנו יחד עם הגיבורה מיאוש לתקווה ומתחושת מועקה קולקטיבית לאופטימיות זהירה ואמונה בכוחה של האהבה.
הסרט הטוב ביותר:
ציון לשבח בחרנו להעניק לסרט "למה אתה כל כך שקטה" בבימויו של שחר סויסה. הסרט משקף באומץ את עולמו הפנימי של הגיבור תוך שימוש באמצעים קולנועיים שונים, ומאפשר לצופים להישיר מבט אל הכאב שבהתבגרות ובחיפוש עד לקבלה עצמית. האופן בו בחר הבמאי לספר את סיפורו האישי מציג באופן מוצלח על המסך מסע מילדות לנערות, תוך מתן דרור לקולו הפנימי, ועל כך יש לשבחו בכל פה.
חן שומוביץ - עושה אותי אמא
באקלים בו אנו חיות וחיים, מה שנראה כמו זכות טבעית להורות, אינו כזה עבור זוגות להט"בים בישראל. החברה והממסד עדיין לא יודעים לעכל הורות לא ביולוגית. הסיפור של מיקה ושירי נכנס לנו עמוק ללב ולמרות שהוא מבוסס על חוויה אישית של הבמאית – הוא למעשה מספר את הסיפור של כולנו. ההצעה והפיצ'ינג המעולים הוכיחו שיש כאן פוטנציאל לסרט שמענק הפיתוח יאפשר לו דחיפה, יעטוף אותו ברחמים, ויעזור לו לצאת לעולם.
חנן ברנדס - שלום לבן דודי
לא יכולנו להישאר אדישות ואדישים לסיפור של חנן ברנדס. זה לא רק האובדן האישי הכואב, אלא גם הסיפור על הגבריות הישראלית על גווניה, כפי שהיא מתבטאת דרך עיניו של אורי, שמגיע לעשות סרט זיכרון על בן דודו שנפל במלחמה. ראיון אחרי ראיון מצטיירת תמונה של מיהו הגבר הישראלי "הנכון", ומי נשאר בחוץ. כל זאת על רקע המלחמה הבלתי נגמרת בעזה, והעצב המתמשך. הפיצ'ינג הוכיח מבע קולנועי מעניין, המשלב בין דוקו לעלילתי, שאנו מאמינות ומאמינים שיכול להיעזר במענק הפיתוח של הפסטיבל.
השופטים ציינו לשבח גם את שאר הפרוייקטים המעולים שהוגשו:
לא יכולנו לצערנו לתת את הפיתוח לכולםן, אבל מכיוון שההצעות היו כה טובות, רצינו לומר לכםן משהו:
באותן עיניים - אורי לחמי
סיפור מקורי, סוחף ומרגש, שמעביר במפגש עוצמתי בין אב דתי לבנו הגאה עולם ומלואו. הרי כל ילד/ה להט"בים יכולות להזדהות עם הרצון בהכרה ובסגירת מעגל עם הורינו. הדמויות והרגעים הקולנועיים החזקים נכנסו לנו ללב ונשארו בו גם הרבה אחרי שהפיצ'ינג הסתיים.
בלתי חדיר - עומר הראל
סיפור אישי ואמיץ שהופך מסיפור על גוף לסיפור על לב. היוצר מביא את עצמו באופן חי, חושני וכואב. מחכות לסרט (או לסדרה, כמו שהזכרת פה). מדמיינות את זה גם כסדרת רשת מעולה.
בחלומותיי המתוקים ביותר - מור פולנוהר
מפגש מרגש ושומט לסתות בין שירה לקולנוע, בין נשמות כואבות ואבודות. בתוך מציאות ישראלית אינטנסיבית אנו מרגישות שחסרים לנו סרטי ריאליזם פנטסטי. אנחנו מקוות לראות את הרעיון המקורי, המותח את הגבולות בין קולנוע, טקסט וזהות, על המסך הגדול.
קרוזינג מלחמה - שי גבסו
סיפור סקסי, עכשווי, עם מבע קולנועי מקורי שמטשטש את גבולות הז'אנר. אפשר לתת לתחושת הלכלוך הפנימית לעלות מעל פני השטח לפני סוף הסיפור.
תנעלי את הדלת - סיון נועם שמעון
סיפור חשוב על תופעה מושתקת בקהילה הלסבית. מקוות שהיוצרת לא תוותר ותמשיך במסע להוצאת האמת לאור. דימיינו את הסיפור מתרכז באותו הערב וביומיים שאחרי והרגשנו שאולי שם נמצא לב הסיפור ולא בהכרח בתחילת המשמרת עד שהמפגש מתחיל.
