פוליקר, הילד שבי

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


.
מפגש רטרוספקטיבי של יהודה פוליקר עם חייו – הוא מיישיר מבט למצלמה בנינוחות, וצופה בקטעי ארכיון ביתיים ונדירים של עצמו ושל קרוביו. יש והוא מצטרף בנגינת גיטרה לאותו בחור צעיר חסר ביטחון ומגמגם שניבט אליו מהמסך, או לשירה היוונית של אימו יחד עם הדמעות הנלוות.
בדיאלוג בין אז לעכשיו, תמונות חייו של פוליקר מצטרפות זו לזו, כשברקע, לכל אורכן, מלווה אותן המוזיקה המרגשת שלו. התמונות מציתות זיכרונות, ובאופן אסוציאטיבי, מעבירות אותנו בין תחנות חייו באופן חופשי.

ידיים קשורות

הקרנה לכבוד פרס הוקרה לגילה אלמגור
האייקון הגדול ביותר של הקולנוע והתיאטרון הישראלי היא חברה ותיקה של קהילת הלהט"בק בישראל. היא השתתפה בסרט "מחבואים" (1979, דן וולמן) הנחשב לסרט הקולנוע הגאה הראשון בתולדות הקולנוע הישראלי. בשנת 2006 שיחקה בסרט "ידיים קשורות" אם המטפלת בבנה הגוסס ממחלת האיידס.

במאי הסרט דן וולמן זכה בפרס ההוקרה של הפסטיבל בשנת 2008.


במרכז הסרט "ידיים קשורות" עומדת מערכת יחסים סבוכה ורגישה בין אם מבוגרת לבנה החולה.
כמו באגדה הידועה "פרח לב הזהב" שבה יוצא ילד לחפש אחר הפרח שיציל את אמו החולה, כן ב"ידיים קשורות", בהיפוך תפקידים, יוצאת האם להשיג עשב (גראס) אשר יגאל את בנה ממכאוביו. יציאה נדירה מהבית, שאמורה הייתה להיות קצרה, הופכת למסע ארוך אל תוך הלילה התל-אביבי, שבו עולות מן העבר תמונות המאיימות להפיל חומות של הכחשה, מאחוריהן הסתתרה האם במשך שנים.

בסרט מופיעים עידו תדמור, גילה אלמגור, תומר שרון, נלי תגר, שרון שטרק, אולי שטרנברג.


לאחר ההקרנה "שאלות ותשובות" עם היוצר.

חסד מופלא

עותק דיגיטלי משוחזר של סרטו האחרון של עמוס גוטמן, שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית.

יונתן בן ה-18 עזב את בית אמו כדי לחיות בעיר הגדולה תל־אביב, אך הוא אינו מאושר. סדר היום שלו מופר כשהוא פוגש את תומאס, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק כדי להיפרד מאמו וסבתו. הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שתיהן, ומסתיר את היותו חולה איידס. בין תומאס ליונתן מתפתח קשר הססני. יונתן הנלהב תולה את כל תקוותיו לאושר בחברו החדש, אך תומאס המרוחק והמסתורי יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. כוחה של האהבה מכה בפניו של תומאס, שכורע תחת הפחד מהמוות.
“חסד מופלא” נוצר בתחילת שנות ה-90, לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט בכל הנוגע למחלת האיידס, ועם זאת הוא עדיין מצליח לרגש בזכות הבימוי העדין והמשחק המעולה.

הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992 ובעוד שלל פרסים בינלאומיים.
על הצילום היפיפיה של הסרט אחראי אמנון זלאייט ועל המוסיקה המקורית המופלאה ארקדי דוכין. ערכה למופת עינת גלזר-זרחין.
העותק המשוחזר הופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים בשיתוף קרן הקולנוע הישראלי ומפעל הפיס.

תודה מיוחדת למורין פרידמן.

קטע מתוך "עמוס גוטמן: במאי קולנוע"

בעילום שם

כשאודי היה בן 16 הוא חטף כדור בבטן. זה היה כאשר אדם חמוש התפרץ למקום מפגש של נוער גאה במרכז תל-אביב. במהלך הפיגוע הנורא שזעזע את קהילת הלהט"ב, נרצחו ניר כץ וליז טרובישי, ו-11 נערות ונערים נפצעו, ביניהם גם אודי.
כשהוריו ואחיותיו הגיעו לבקר אותו באיכילוב, אודי היה עדיין בארון. שאלות קשות לא נשאלו. היום, 13 שנה אחרי הרצח בברנוער, שמבצעו עדיין לא נתפס – אודי יוצא למסע בו הוא פותח פצעים ישנים, מתמודד באומץ עם הטראומה, ומדבר לראשונה עם משפחתו על אותו ערב והסודות שנחשפו בעקבותיו.

הסרט הופק במסגרת סרטי הגמר של בית הספר לתקשורת וקולנוע – סמינר הקיבוצים, בסיוע הקרן החדשה ו-yes דוקו.

 

   

מתחת לצל של השמש

בכורה תל-אביבית

מטקו, גבר אתיופי בן 42, משתחרר מהכלא 15 שנים אחרי שרצח את אשתו. הוא מחפש את בנו היחיד, שהיה בן שנתיים בזמן הרצח, ומגלה שהוא עובד בזנות. הגילוי זורק אותו למציאות מנוכרת בעולם האפל והמוזנח של דרום תל־אביב. עם שחרורו, קיווה מטקו להתרחק מעולם הפשע, אך כעת הוא נגרר לשם בחזרה בעל כורחו. הוא מבין שכדי להציל את בנו יהיה עליו לבצע מעשה שעלול להחזירו לכלא ולהפריד אותו שוב מבנו – והפעם לנצח. זהו סרט על אדם שחש כי גורלו נחרץ, המקבל הזדמנות לגאול את עצמו.


לאחר ההקרנה שאלות ותשובות עם היוצרים.

מסע אל אסף

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


.

לאחר הקרנת הסרט שיחה עם היוצר והמשפחה


אסף קרול היה אמן בנשמתו. הוא צייר את שלוש התקופות המשמעותיות והקשות בחייו. את הציורים הוא לא חשף בפני העולם, אלא שמר אותם לעצמו.
לאחר שנפטר ממחלת הסרטן בגיל 39, יוצאים הוריו למסע בעקבותיו ומנסים ללמוד ולהכיר את בנם אסף.

ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר

זוכה הפרס הסרט הישראלי הטוב בפסטיבל דוקאביב 2023

ענבל פרלמוטר הפכה לאגדה עוד בחייה. היא פרצה לתודעה המקומית כסולנית להקת "המכשפות" שהביאה קול חדש במוזיקה, בתרבות ובפתיחות למיניות אחרת. דרך יומניה האישיים וקטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא את סיפורה של דמות אייקונית ישראלית.


לאחר ההקרנה שיחה עם אחת היוצרות.


.
עריכה: נילי פלר
הפקה בפועל: דנה גוטי
אנימציה: מור גלפרין, טל קנטור


.
באדיבות yes דוקו

לא משנה היכן

.


29.12 – הקרנה חינם למנויי סינמטק


.

כשאיתי מגלה שבת זוגתו שינתה את שמה ל-'סילבר' ויוצאת מהארון כג׳נדר-פלואיד, עולמו מתערער ויחסיהם עומדים במבחן.
״לא משנה היכן״ הוא סרט דוקו-דרמה אינטימי ורגיש המחפש אחר קבלה ובית בין נופיה הקסומים של איטליה לנוף המדברי של נאות סמדר.


לאחר ההקרנה שיחה עם היוצרים.

לחיות כאילו יש מחר

יומן המחלה שכתבו בפייסבוק הוריה של נעם בת ה-22, סחף המונים שנשאבו לדרמה של הצעירה המבריקה שחלתה בסרטן נדיר וחיה עם בת הזוג שלה עד מותה. אלפי זרים הגיעו להלוויה ולשבעה, שתועדו מבוקר לליל. החשיפות המדהימות והמצמררות סייעו למשפחה להתמודד עם האבל.

זה גילה, זה אני

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


לאחר ההקרנה "שאלות ותשובות" עם היוצר.


.
סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)