זה גילה, זה אני

 

סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)

ארון הקודש

“ארון הקודש” היא סדרת רשת דוקומנטרית על להט”בים דתיים שהופקה עבור תאגיד השידור הציבורי “כאן”.
כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הסדרה בת 7 פרקים באורך של 6-9 דקות. בכל פרק אנו פוגשים דמויות שונות, סביב רגע אחד משמעותי – דייט, הריון, ברית, חתונה, מפגש משפחתי, הכנות לחג, ויום הולדת לילד. הסדרה מצולמת בסגנון “זבוב על הקיר”. היא מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטייה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי. דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים, הצופים מכירים את הלבטים, הקשיים, הפשרות וההצלחות של הדמויות.