גוטמן כפול חמש


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


פרויקט קולנועי ייחודי שהופק על ידי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה TLVfest ובתמיכת קרן רבינוביץ'.
סרט המורכב מחמש אפיזודות שונות שנוצרו בהשראת סיפור חייו וסרטיו של הבמאי עמוס גוטמן. העלילות השונות בפרויקט נעות בין ז'אנרים וסגנונות קולנועיים שונים:
"My Funny Valentine" בביצועה של סיון לוי (שגם ביימה את הקליפ) נפתח בסיום הנמבר של אפולוניה גולדשטיין מהסרט "בר 51" (1986) של גוטמן אותו מבצעת גילה גולדשטיין, שעליה נכתבה דמותה של אפולוניה. הקליפ משחזר אלמנטים מהסרט המקורי ומשתתפים בו סמדר קילצ'ינסקי, כוכבת "בר 51", פולי רשף ששיחק את מנהל בית המלון ורבקה מיכאלי ששיחקה בכמה מסרטיו של גוטמן.
יואב ענבר לוקח אותנו אל תחילת שנות ה-80 ומתאר את סיפורו של ילד חיפאי טוב לב המחליט לעשות את הדרך מחיפה לגן ההומואים בתל אביב.
רוני אלמוג ואמיל ריי בסרט על במאי קולנוע בגיל העמידה המדבר עם הבמאי הצעיר מהסרט "נגוע" (1983) ותוהה מה השתנה בחיים הלהט"בים בשלושים השנים שחלפו.
יואב בריל מתחקה בסרט אנימציה אחרי אחד המנהגים הכי אינטימיים וציבוריים שיש – שני בנים מחזיקים ידיים.
סטפני אברמוביץ' מפגישה אותנו עם קטי גוטמן – עשרים שנים חלפו מאז שבנה היחיד עמוס נפטר מאיידס. היום היא מעזה לראשונה לגעת בפצעי העבר.
על קטעי המעבר המחברים בין הסרטים אחראי האנימטור מיש.

זה גילה, זה אני


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק שיש לו מטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)

אירופה אחרת


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


"אירופה אחרת" הוא מאמר המועבר דרך קולנוע ניסיוני וסיפורים קוויריים. קולה של האמנית קתי הופר מלווה את המסע של היוצרת סנגם שארמה, שהחל ברחבי אירופה בקיץ 2019 ונמשך עד התפרצות COVID-19.
על המסך נפרשים מרחבים אסוציאטיביים, דיוקנאות חזותיים של המקומות הרחוקים באירופה, הרחק ממקומות תיירותיים טיפוסיים. נופים במעבר, תמונות בתנועה שצולמו מתוך רכבות, מעבורות ותחבורה ציבורית.
את הויז'ואל מלווה שרשרת של מחשבות. הגבולות בין עובדות לזיכרונות הופכים לטשטוש. סיפור אישי שהופך לאוניברסלי. הקשר בין מרחב וזהות. כמיהה למרחקים לצד הבחירה לקשור את ההיסטוריה האישית לגיאוגרפיה של מדינה כחלק בלתי נפרד מזהות.
זוהי יצירה שמאתגרת את הקהל שלה ומציעה דרכים אלטרנטיביות חדשות לתפיסה ופרשנות, דרך חדשה לקרוא תמונות, צלילים וסיפורים, הכל מנקודת מבט נשית. כולנו יכולים להשתייך ונוכל למצוא בית אחד בשני.
שימו לב לסאונד המיוחד שהלחין המוזיקאי ההולנדי Machinfabriek, שמצליח גם לעורר תחושות של בידוד וניכור, אך צליליו עדיין רגועים וחמימים.

פנטזיות על קלידים: סיפורו של בוורלי גלן-קופלנד


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


כבר מתחילת הקריירה שלו, בוורלי גלן-קופלנד (יליד 1944) היה אאוטסיידר: הסטודנט השחור היחיד למוזיקה קלאסית באקדמיה למוזיקה בקנדה. הוא גם היה אחד הבודדים שהיה מחוץ לארון בראשית שנות השישים כאשר זו עדיין הייתה עבירה פלילית. במשך זמן רב חי גלן-קופלנד כאישה לסבית – עד שהבין שהוא טרנסג’נדר. תקליטי הג’ז העממי שגלן-קופלנד הקליט בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת לא זכו להכרה, כמו גם האלבום של מוזיקת העידן החדש האלקטרוני שהוציא בשנת 1986 – “פנטזיות על קלידים”. שלושה עשורים לאחר מכן, אספן תקליטים יפני מחליט להוציא את התקליט מחדש ובגיל 74 בוורלי גלן-קופלנד סוף כל סוף זוכה להכרה המקצועית שלה הוא כל כך ראוי.
הסרט מלווה את גלן בסיבוב ההופעות שלו עם צוות נגנים צעיר וצבעוני, במהלכו הוא חושף את סיפור חייו המרגש ויוצא הדופן.

זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר TLVFest 2020.
מנימוקי צוות השיפוט: הצפייה בסרט משולה לשיטוט בגן זן יפהפה. האופטימיות והשמחה השורים על גיבור הסרט מדביקים גם את הצופים שזוכים להתוודע לנקודת מבט ייחודית על זהות גאה, על קהילתיות רב-דורית, על חיי יצירה ועל העוצמה הגלומה בהקשבה עיקשת לאמת פנימית.

נלי ונדין


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


קולה של זמרת האופרה נלי מהדהד באמצע מחנה הריכוז רוונסבריק.
נלי ונדין נפגשו לראשונה בחג המולד בשנת 1944 בגיהנום של מחנה הריכוז, ושם החלו במערכת יחסים שתשנה את עולמן.
נלי מוסט-ווס הייתה זמרת אופרה בפריז, שנהגה לפקוד את הסלון הספרותי של נטלי קליפורד בארני בשנות ה-30. נדין הוואנג הייתה בתו המרדנית של שגריר סין בספרד. סילבי, נכדתה של נלי, מגלה בתוך קופסה נעולה של סבתא רישומי יומן, צילומי סופר 8 והקלטות אודיו. בעזרתם היא חושפת את סיפור האהבה הגדול מהחיים והלא ייאמן של נלי ונדין. במשך שנה אחת, הבמאי השבדי מעוטר השבחים והפרסים מגנוס גרטן ("רק השטן חי ללא תקווה") מלווה את הנכדה סילבי בחיפושיה בעקבות הסיפורים הבלתי מסופרים של סבתא נלי ובת זוגה נדין. התוצאה היא סרט תיעודי מרגש על מערכת יחסים עמוקה ואוהבת. זוהי עדות בלתי נשכחת לשתי נשים שהיו נחושות להיות חופשיות באמת, כמו גם על ההכרח בזיכרון אישי וקולקטיבי.

5 כוכבים – מרלין וניג, פורטפוליו
4.5 כוכבים – רון פוגל, אתר סרט
4 כוכבים – יעל שוב, טיים אאוט תל אביב
4 כוכבים – ריטה קורן, גל"צ
4 כוכבים – נחום מוכיח, אתר במה
4 כוכבים – איילת דקל, Midnight East
4 כוכבים, אלברט גבאי, סינמאקשן
4 כוכבים, עופר ליברגל, סריטה

93% באתר Rotten Tomatoes

""נלי ונדין" הוא סרט תיעודי, סרט שואה וגם סרט להט"בי וסרט פמיניסטי. אך מעל לכל הוא סרט מרחיב לב על אהבה גדולה ששרדה כנגד כל הסיכויים, וגם על כוחו של חיפוש מעמיק בארכיון משפחתי".
יעל שוב, טיים אאוט תל אביב

"תזכורת חיונית לכך שגם בתקופות חשוכות יש מי שלא מתבלבלות בין טוב לרע ולא מוותרות על תשוקת החיים."
דנה אולמרט, ראשת התכנית ללימודי מגדר באוני׳ ת״א

"באופן מאופק להפליא הסרט פורש סיפור אהבה שהיה נורא כפי שרק מלחמות יכולות לייצר, ונפלא כפי שרק החיים יודעים לתקן".
נירית אנדרמן, הארץ

"דיוקן דוקומנטרי של שתי נשים יוצאות דופן ושל אהבה עמוקה ואינסופית… סיפור מרתק ומעורר מחשבה."
יעל שנקר, פורטפוליו