זוכה הפרס הסרט הישראלי הטוב בפסטיבל דוקאביב 2023
ענבל פרלמוטר הפכה לאגדה עוד בחייה. היא פרצה לתודעה המקומית כסולנית להקת "המכשפות" שהביאה קול חדש במוזיקה, בתרבות ובפתיחות למיניות אחרת. דרך יומניה האישיים וקטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא את סיפורה של דמות אייקונית ישראלית.
לאחר ההקרנה שיחה עם אחת היוצרות.
.
עריכה: נילי פלר
הפקה בפועל: דנה גוטי
אנימציה: מור גלפרין, טל קנטור
.
באדיבות yes דוקו
כשאיתי מגלה שבת זוגתו שינתה את שמה ל-'סילבר' ויוצאת מהארון כג׳נדר-פלואיד, עולמו מתערער ויחסיהם עומדים במבחן.
״לא משנה היכן״ הוא סרט דוקו-דרמה אינטימי ורגיש המחפש אחר קבלה ובית בין נופיה הקסומים של איטליה לנוף המדברי של נאות סמדר.
לאחר ההקרנה שיחה עם היוצרים.
יומן המחלה שכתבו בפייסבוק הוריה של נעם בת ה-22, סחף המונים שנשאבו לדרמה של הצעירה המבריקה שחלתה בסרטן נדיר וחיה עם בת הזוג שלה עד מותה. אלפי זרים הגיעו להלוויה ולשבעה, שתועדו מבוקר לליל. החשיפות המדהימות והמצמררות סייעו למשפחה להתמודד עם האבל.
מבית ההפקות של ג'ים פרסונס ("המפץ הגדול") וגרג ברלאנטי ("באהבה, סיימון" וכל סדרות הטלוויזיה ביקום של DC) בשיתוף רשת HBO, מגיעה סדרה מקיפה על תולדות תנועת האקטיביזם הגאה בארה"ב.
פרק 1: לידתה של תנועה
אמריקה של שנות ה-50 רואה בהומוסקסואלים בלתי חוקיים, לא מוסריים וחולים. בתגובה, שני ארגונים של הומואים ולסביות קמים ונלחמים בחזרה. התנועה לזכויות ההומואים והלסביות מתחילה!
פרק 2: חלוצים טרנסג'נדרים
המהומה של 1966 בקפיטריה של קומפטון בסן פרנסיסקו על ידי קהילה של נשים טרנסג'נדריות, מלכות דראג וא.נשים אחרימ.ות שאינם תואמים מסגרת מגדריות שגרתיות. בפרק סיפורים מדהימים של 3 טרנסג'נדרס.
פרק 3: שחור זה יפה, הומו הוא טוב!
ההצטלבות של מאבק לזכויות האזרח ולזכויות הלהט"ב – עבודה ברמה הלאומית, המקומית והאישית – אנו פוגשים שלושה פעילים שונים מאוד: לוריין הנסברי, באיארד רוסטין, וחוסה סריה ולומדים על ההפגנה הראשונה הגדולה בהיסטוריה למען זכויות הלהט"ב (ולא, זה לא סטונוול).
פרק 4: סטונוול: ממרד לשחרור
מרד סטונוול: לילה גורלי אחד שהחל שבוע של מהומות שבתורם הולידו את התנועה המודרנית לזכויות להט"ב. לאחר שנה של פעילות מיליטנטית ששינתה את פני ההיסטוריה – מצעדי הגאווה הראשונים שיצאו לרחובות הערים.
הקרנות נוספות: בית גאה בבאר שבע
בשיתוף שגרירות ארה"ב
סרט הביכורים של הבמאי לייב איגור דבולד הוא דרמה רומנטית מפתיעה ונוגעת ללב מהחופים הקפואים של סקנדינביה.
רוברט הוא מהגר פולני צעיר וקשוח, איבר (Ivar) הוא בנו השחור המאומץ והתוסס של בעל עסק גדול, ועל רקע החופים הארוכים של נורווגיה, שני הצעירים הללו מתחבטים בסוגיות של עקירה תרבותית, חוסר שוויון כלכלי וזהות מינית. במאמץ להציל את אמו מחובות, רוברט מוצא עבודת כפיים קשה בתוך קהילה קטנה של מהגרים במפעל לעיבוד סלמון. מי שמדריך אותו בעבודתו הוא איבר, בנו של הבעלים. איבר נאלץ להקדיש את זמנו לעבודה בעסק המשפחתי, אבל חולם על עוד כמה וכמה דברים כמו לפתח את כשרונו כאמן דראג. שני הצעירים כל כך שונים אחד מהשני, אך הפכים נמשכים זה לזה, והחברות ביניהם מתפתחת לאט לאט למשהו נוסף.
בשיתוף שגרירות נורווגיה
הקרנה באדיבות
מוריץ בן ה-22 עובר לברלין כדי להיות עם החבר שלו יונאס, צלם סקסי שהתרגל לדרך החיים הבלתי מחייבת ומעדיף מערכת יחסים פתוחה. להפתעתו של מוריץ, הקשר ביניהם מסתיים והוא נותר הרוס ובודד. הוא מחפש מזור לכאב הלב ומוצא את עצמו מתיידד עם אנשים חדשים, מבלה בחדר כושר, מפתח חוש אופנה משל עצמו, ומגלה את עולם הסמים. הוא הופך לחיית מסיבות ומתחיל להגשים את תשוקותיו המודחקות.
סרט הביכורים של הנס הירש מתאר ברגישות ובאותנטיות התחלה חדשה של בחור צעיר ולא מנוסה בסצנת חיי הלילה של ברלין. הוא נוגע בשלל נושאים, כמו דימויי גוף, מערכת של זהויות מיניות פלואידיות והתמכרויות. הסרט מתבונן לתוך עולמם של הדמויות המאכלסות את חיי הלילה וחושף את הפגיעות ואת הרבדים העמוקים שלהן.
מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין נועזות וערום.
בשיתוף שגרירות גרמניה
לפני הקרנת הסרט יתקיים פאנל "האהבה הלסבית הראשונה שלי" בהנחיית רעות נגר עם הסופרת והמאיירת תמי בצלאלי ועם השחקנית\מוסיקאית\אקטיביסטית, סמירה סרייה.
.
דרמה עוצרת נשימה של הבמאית\תסריטאית סשה פולק, שהוקרנה בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין.
פרנקי בת ה-23 נפצעה קשה בילדותה משריפה והדבר הטביע את חותמו לא רק על גופה. כבר 15 שנה היא מנסה להביא את האחראים לדין. כיום היא עובדת כאחות בבית החולים שבו ניצלו חייה, ומוצאת את המילים הנכונות לכל מטופל ומטופלת, כולל פלורנס בעלת מצבי הרוח. השתיים מתאהבות, ופרנקי בורחת ממשפחת מעמד הפועלים השתלטנית והלהט"בופובית שלה כדי למצוא מקום בטוח אצל פלורנס ומשפחתה. אבל העבר לא ייתן לה מנוח.
"ערפל כסוף" הוא שיתוף הפעולה השני בין הבמאית סשה פולק לשחקנית ויקי נייט. התסריט מבוסס על זיכרונות מאירועים אמיתיים מחייה של נייט. המצלמה החושנית של הצלם טיבור דינגלסטאד יוצרת תחושת מיידיות ריאליסטית גולמית אך גם פיוטיות ועדינות. הפסקול המקורי של יוריס אונק ואלה ואן דר וודה משלים את האווירה ואת תחושת הדרמה של הסרט החזק הזה.
.
הקרנה חינם למנויי סינמטק
לאחר ההקרנה "שאלות ותשובות" עם היוצר.
.
סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".
לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)
