פאקינג דיפרנט תל אביב


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


פרויקט ייחודי בהפקת פסטיבל הקולנוע הגאה שזכה להיבחר למסגרת הפנורמה היוקרתית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין.
אחרי שני הפרויקטים הקודמים שצולמו בברלין ובניו-יורק, מגיע השלישי בפרויקט "פאקינג דיפרנט".
12 סרטים קצרים המנסים לענות על השאלה הגורלית: מה חושבים הומואים על מיניות לסבית, ומה לסביות חושבות על מיניות הומואית?
פוליטיקה, דת, טרנסג'נדרים, דראג קווינז וסקס כמובן, הם רק חלק מהנושאים במקבץ המסקרן,
וגם: האם תצליח נינט טייב להיחלץ מחטיפה ע"י צמד לסביות מיליטנטיות?

סרטים בתוך המקבץ:
"I Am Brigitte" – Stephanie Abramovich
"Does Not Depend On" – Avital Barak, Sie Gal
"Political Sex" – Hila Ben Baruch
"A.S.P.H.A" – Yossi Brauman
"Chercher la femme" – Eyal Bromberg, Sivan Levy
"One Bench Left, One Bench Right" – Yair Hochner
"The Shame" – Eran Koblik Kedar, Ricardo Rojstaczer
"Public Asylum" – Yasmin Max
"Yossi & Yasmin" – Nir Ne’eman
"Sometimes You Give, Sometimes You Get" – Anat Salomon
"Désarmés" – November Wanderin
"Blood Money" – Elad Zakai

זה גילה, זה אני


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק שיש לו מטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)

להתראות שנות השבעים


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


טוד ורו הוא אחד הקולנוענים הקווירים הבועטים והחשובים ביותר הפועלים בניו יורק מאז ראשית שנות ה-90, כאשר סרטו "Frisk" הוקרן בפסטיבל סאנדנס 1995. מאז ורו הפך לפורץ דרך והיה בין אנשי הקולנוע הראשונים שצילמו סרטים עם הטלפון הסלולרי. עד היום הוא יצר 47 סרטים עצמאים נועזים ואלטרנטיבים.

בסרטו החדש “להתראות שנות השבעים” הוא חוזר אל עשייה יותר מיינסטרימית עם מחווה נוסטלגית ומלנכולית לתור הזהב של הקהילה הגאה בשנות השבעים בניו יורק.

רקדן צעיר ומבטיח בברודווי נפצע ונאמר לו שהוא לעולם לא יוכל יותר לרקוד באופן מקצועי. מבולבל הוא מחפש מפלט יצירתי וכלכלי ומחליט לכנס את חבריו ומאהביו ליצור סרטים “אומנותיים” שיהיו הרבה יותר טובים מאשר הסרטים המוקרנים בבתי הקולנוע המטונפים של טיימס סקוור.
כנגד כל הסיכויים הסרטים מצליחים מאוד עד שסמים, איידס וטכנולוגיית וידיאו זולה הורסות את הכל.
מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה.

החלק הטוב שבי


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


סרטו הראשון כבמאי של השחקן הצרפתי האהוב ניקולה מאורי ( סדרה "10 אחוז") שגם לקח על עצמו את התפקיד הראשי. זוהי ללא ספק הוכחה לכך שהשחקן הצעיר מסוגל ללהטט בין קדמת המצלמה ומאחוריה ובמקביל ליצור דמות צבעונית וקיצונית בעלילה רבת רבדים עמוסה באהבה, נוסטלגיה אך גם במלנכוליה.
מאורי מגלם את ז’רמי (Jeremie), שחקן צעיר עולה, הסובל מחרדת נטישה אובססיבית, דבר שהורס את מערכת היחסים שלו עם בן זוגו הווטרינר החתיך (ארנו וואלואה). הוא מחליט לחזור אל הכפר ולגור באופן זמני עם אמו, (נטלי ביי) שם לראשונה הוא יצטרך להתמודד עם זכרונות הילדות שהובילו אותו לסבול מאותה חרדה המסרבת לעזוב אותו.

הסרט נבחר באופן רשמי לפסטיבל קאן 2020 וגם הציג בפסטיבל טורונטו 2020. הוא הוקרן במשך זמן קצר בבתי הקולנוע בצרפת רגע לפני שהוחלט על סגר שני בגלל התפרצות חוזרת של Covid-19. באותה תקופת זמן קצרה הוא היה הסרט המצליח ביותר בצרפת. אגב, שימו לב לכוכבת הקולנוע הצרפתיה הגדולה ביותר של דורנו שצצה לרגע על המסך.

מסקרפונה


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


אנטוניו בן ה-30 נשוי וחי באושר, ככה הוא חושב בכל מקרה, עד שחייו קורסים יום אחד כאשר בעלו מודיע לו שזה נגמר, הוא מאוהב במישהו אחר. אנטוניו, שוויתר על עבודתו והפך לעקר-בית חובב בישול, מבין שהוא חייב להתחיל את החיים מחדש. הוא צריך למצוא מקום לינה, עבודה ומשמעות חדשה לחיים. הוא מוצא חדר בדירת רווקים מושלמת עם דניס הסטוציונר, מתחיל לעבוד במאפייה בבעלות לוקה, החתיך מהמכון כושר, הוא אפילו מתחיל ללמוד בבית ספר לקונדיטוריה. הפרק החדש בחיים שלו מלמד אותו שאסור לוותר על עצמאות למען מערכת יחסים.
הקומדיה האיטלקית “מסקרפונה” תעורר בכם תיאבון גם למאפים איטלקים שאנטוניו אופה במהלך הסרט וגם לצוות השחקנים הלוהט והמוצלח המשתתף בסרט הזה.


הביקורות משבחות:
"מתכון מנצח – קבוצת שחקנים נהדרת שמייצרת כימיה מחשמלת, קולחת ומשעשעת מאוד."
5 כוכבים – אתר סרט

"סרט דינמי, שוטף וקולח, התסריט מגובה בדיאלוגים שנונים ומדויקים. סרט מקסים ומהנה."
4 כוכבים – נחום מוכיח, אתר במה

"מסקרפונה הוא הקינוח המושלם, כיפי, פלרטטני ולוהט."
4 כוכבים – איילת דקל, Midnight East

"סרט מתוק, תרתי משמע, קומדיה איטלקית מקסימה וכיפית."
4 כוכבים – גור רוזן, WDG 

"כל מה שצריך על מנת לספק חוויה קולנועית מבדרת ומרגשת."
3.5 כוכבים – עופר ליברגל, בלוג סריטה

 

בשיתוף PrideTV

נער החורף


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


.
סרטו החדש האוטוביוגרפי של הבמאי כריסטוף הונורה ("בפריז", "שירי אהבה", "גבר באמבטיה"), שלראשונה מביא את סיפורו האישי אל המסך הגדול. "נער החורף" מגיע אלינו אחרי בכורתו העולמית בפסטיבל טורונטו ואחרי זכייה בפרס השחקן הטוב ביותר לכוכב העולה פול קירשר בפסטיבל סן סבסטיאן.

לוקה (פול קירשר) לומד בפנימייה מרוחקת מהעיירה הקטנה שגרים בה הוריו, ויש לו בן זוג אהוב, אחד התלמידים האחרים בפנימייה. לוקה בעל שמחת חיים בלתי נדלית ומקווה יום אחד לעבור לפריז, שבה כבר מתגורר אחיו הגדול, קוונטין (וינסנט לקוסט). טרגדיה פתאומית הופכת את עולמו של לוקה, וכל מה שהיה לו מובן מאליו נלקח ממנו ברגע אחד. הוא מתמלא כעס וייאוש, אבוד בתוך הכאב. אמו, איזבל (ג'ולייט בינוש, בתפקיד מרגש), לא יודעת איך לעזור לבנה הצעיר והוא מצטרף בפריז אל אחיו הבכור, שלא ממש פנוי לתמוך באחיו הקטן. כך נותר ללוקה בן ה-17 למצוא את דרכו בעולם לבדו, מחפש נחמה בפריז החורפית באפליקציות הכרויות ומפגשים מיניים בעייתיים.

קירשר מגלם באופן מושלם את לוקה כצעיר ללא עקבות, שאינו מסוגל לבטא, להכיל או לשחרר את הכאב העצום שלו. הסצנות שלו עם בינוש יוצרות מורכבות רבת עוצמה וקורעת לב. "נער החורף" הוא הצצה אינטימית לתוך עולמו של נער מתבגר בדרכו לבגרות, לתוך מסע של תיכוניסט צעיר המנסה למצוא את הדרך חזרה אל התקווה.

4 כוכבים – אלעד שלו, אתר סרט
4 כוכבים – נחום מוכיח, אתר הבמה

נלי ונדין


להסבר על אופן הזמנת סרט לחצו כאן. בכל בקשה או שאלה ניתן לפנות למייל זה [email protected]


.


קולה של זמרת האופרה נלי מהדהד באמצע מחנה הריכוז רוונסבריק.
נלי ונדין נפגשו לראשונה בחג המולד בשנת 1944 בגיהנום של מחנה הריכוז, ושם החלו במערכת יחסים שתשנה את עולמן.
נלי מוסט-ווס הייתה זמרת אופרה בפריז, שנהגה לפקוד את הסלון הספרותי של נטלי קליפורד בארני בשנות ה-30. נדין הוואנג הייתה בתו המרדנית של שגריר סין בספרד. סילבי, נכדתה של נלי, מגלה בתוך קופסה נעולה של סבתא רישומי יומן, צילומי סופר 8 והקלטות אודיו. בעזרתם היא חושפת את סיפור האהבה הגדול מהחיים והלא ייאמן של נלי ונדין. במשך שנה אחת, הבמאי השבדי מעוטר השבחים והפרסים מגנוס גרטן ("רק השטן חי ללא תקווה") מלווה את הנכדה סילבי בחיפושיה בעקבות הסיפורים הבלתי מסופרים של סבתא נלי ובת זוגה נדין. התוצאה היא סרט תיעודי מרגש על מערכת יחסים עמוקה ואוהבת. זוהי עדות בלתי נשכחת לשתי נשים שהיו נחושות להיות חופשיות באמת, כמו גם על ההכרח בזיכרון אישי וקולקטיבי.

5 כוכבים – מרלין וניג, פורטפוליו
4.5 כוכבים – רון פוגל, אתר סרט
4 כוכבים – יעל שוב, טיים אאוט תל אביב
4 כוכבים – ריטה קורן, גל"צ
4 כוכבים – נחום מוכיח, אתר במה
4 כוכבים – איילת דקל, Midnight East
4 כוכבים, אלברט גבאי, סינמאקשן
4 כוכבים, עופר ליברגל, סריטה

93% באתר Rotten Tomatoes

""נלי ונדין" הוא סרט תיעודי, סרט שואה וגם סרט להט"בי וסרט פמיניסטי. אך מעל לכל הוא סרט מרחיב לב על אהבה גדולה ששרדה כנגד כל הסיכויים, וגם על כוחו של חיפוש מעמיק בארכיון משפחתי".
יעל שוב, טיים אאוט תל אביב

"תזכורת חיונית לכך שגם בתקופות חשוכות יש מי שלא מתבלבלות בין טוב לרע ולא מוותרות על תשוקת החיים."
דנה אולמרט, ראשת התכנית ללימודי מגדר באוני׳ ת״א

"באופן מאופק להפליא הסרט פורש סיפור אהבה שהיה נורא כפי שרק מלחמות יכולות לייצר, ונפלא כפי שרק החיים יודעים לתקן".
נירית אנדרמן, הארץ

"דיוקן דוקומנטרי של שתי נשים יוצאות דופן ושל אהבה עמוקה ואינסופית… סיפור מרתק ומעורר מחשבה."
יעל שנקר, פורטפוליו