אסלי, צעירה טורקית, כבר לא חיה בכפר שבו גדלה. יש לה חברה איתה היא גרה, והיא בנתה לעצמה חיים בהם היא לא צריכה להגדיר את עצמה לאף אחד. היא רוצה נואשות ללכת למסיבת האירוסין של חברת ילדות אירם, אבל מפחדת שחבריה הוותיקים לא יקבלו אותה ואת הנטיה המינית שלה. כשהטקס במסיבת החינה מתחיל, אסלי רואה לפתע את האני הצעיר שלה. המפגש עם הילדה מזכיר לה את נעוריה, כאשר קבוצת החברות שיחקה יחד ללא שיפוטיות ונהנתה אחת מחברת זו בחופשיות. הזיכרון הזה מרגיע את אסלי וגורם לה להבין שהיא במקום בטוח ומותר לה להיות מי שהיא. וכך, היא מבינה שיש לה את הדעה הקדומה הגדולה ביותר ושוב מרגישה מחוברת לרקע הטורקי שלה.
