ילדים טובים

הקרנה מיוחדת לציון 20 שנה בהנחייתו של איש הקולנוע, תום שובל ("הנוער", "מכתב לדויד", "הד קולך", "חיים ללא כיסוי" ועוד…) 

מני, נער בן 17, לובש רק בגדים אופנתיים, מתעניין במוזיקה עכשווית, אוהב קולנוע ועובד בזנות. יש לו תינוקת משותפת עם מיקה, זונה צעירה ונרקומנית, אמא מאמצת שהיא גם זונה טרנסג’נדרית מזדקנת ולקוחות שיוצרים אתו קשר דרך הטלפון הנייד. לילה אחד הוא פוגש את טל, גם הוא זונה ממין זכר. קליינט מזדקן מזמין אותם לביתו. אחרי העבודה השניים מחליטים להעביר את הלילה ביחד. בין לילה החיים שלהם זוכים לקבל ממד אחר, אבל האם התקווה הקטנה שצצה בלבם יכולה לשנות את דרך החיים שלה הם התרגלו כבר מגיל צעיר? בבוקר הם קובעים להיפגש יותר מאוחר במועדון. עד לפגישה הלילית המיוחלת שני הנערים יצטרכו להתמודד עם יממה רגילה ושוחקת של קליינטים, אנשים משולי החברה וגם אירועים בלתי צפויים. הנערים ילמדו כמה וכמה דברים על עצמם ועל יצר ההישרדות שלהם.

מנימוקי חבר השופטים בפסטיבל הסרטים באילת 2025 על הבחירה בו כסרט הישראלי הטוב ביותר : …"מצאנו בסרט "ילדים טובים" ספור קולנועי קשה לעיכול, אבל נוגע באומץ בעולם שלרוב אנו מעדיפים להתעלם מקיומו. הסרט תופס אותך, מכה בך, ומשאיר אותך שואל שאלות, מחפש תשובות וכואב. ועוד נקודה חשובה הוא הצד האנושי של הדמויות החיות בשפל – ולרב שומרות על צלם אנושי, ועל כך בהחלטה פה אחד, מצאנו את "ילדים טובים" ראוי לפרס."


ציטוטים מביקורות:

"'ילדים טובים' הוא סרט אינטנסיבי ונוקשה, שההגדרה 'הופך קרביים' צרה מלהכיל את הארועים המתועדים בו. האסתטיקה המלוכלכת, הסיפורים הקשים מנשוא, המשחק המשובח, כולם כמו דוחפים את הצופה לרחובות המצולמים וגורמים לו לייחל, ממש כמו לדמויות, לצפות, ולו לרגע קל, בזריחה של המחר." אהרון קשלס, "גלובס".

" 'ילדים טובים' מצליח במשימה בה נכשלים סרטים יקרים ממנו בהרבה – בניית עולם אמין, תקף ומרגש." מתוך המאמר "קידס" מאת ליאת סימון. פורסם ב" מערבון " – מגזין חדש לקולנוע.

"הפתעת השנה בקולנוע הישראלי – מצליח להעביר באופן אמין, בוטה ומצמרר את תחושות הניכור, הבדידות וחוסר האונים המאפיינים את עולמם של שני צעירים העוסקים בזנות". ריטה קורן, "מה יהיה" רשת ב' 30.09.05

ילדים טובים הוא סרט די אמיץ, פרויקט אישי ומרשים שעושה בדיוק מה שסרט עצמאי אמור לעשות: לא לרצות את כולם, לא לפנות לכל טעם … הערכתי את הכנות הרבה והמסירות שבעשייתו. יאיר רווה, פנאי פלוס 24.8.2005

"אהבתי את האנושיות שלו, יפה עשה סינמטק תל אביב כשהחליט להקרין אותו מדי חמישי בחצות" – אמיר קמינר, ידיעות אחרונות

"אי אפשר להתעלם מ'ילדים טובים' ומהצמרמורת שהוא מעביר בך" – דבורית שרגל, רייטינג

"'איידהו שלי' בתל אביב … יצירה מרשימה שמצליחה לרתק ולרגש. מעולה, לרוץ!!" – אבנר שביט, "העיר"

"גילה גולדשטיין בהופעת אורח חזקה וקורעת לב" – אינה מיכאלי, "עכבר העיר"

"הישג אחד אי אפשר לגרוע מאינדי ישראלי זה – נועזותו." – מאיר שניצר, מעריב

"קולנוע אישי ומעניין" – איריס לקנר, אתר iwoman

"Yair Hochner captures the grittiness of these young, vulnerable lives in a film that is surprisingly raw (especially for an Israeli film) and even a bit erotic" –

Gary M. Kramer, Philadelphia Gay News

"Hochner wisely offers hope in lieu of resolution, overcoming the limitations of his amateur video look". Shaun Brady, City Paper, Philadelphia

"With candor and documentary simplicity, writer-director Yair Hochner conveys the danger and loneliness of the urban sexual underworld and the fragile bonds that develop among people who can express anything but love." Albert Williams, Chicago Reader

הפרלמנט של גילה גולדשטיין ודרוררר

בסרט הדוקומנטרי “הפרלמנט של גילה ודרוררר” נחשפת הצצה נדירה ואינטימית לעולמה של גילה גולדשטיין – אייקון תרבות, חלוצה טרנסג’נדרית, ואחת הדמויות הססגוניות והנועזות שידעה ישראל. במשך שנים תיעד התסריטאי דרור נובלמן במצלמת הטלפון שלו את המפגשים הליליים הבלתי-נשכחים בבית הקפה שבו נהגה לשבת. “הפרלמנט” היה מוקד משיכה לחברותיה הטרנסיות הוותיקות, כוכבות שוליים ואורחים יוצאי דופן מכל גווני הקשת – אנשים שעלו אליה לרגל אל תוך השעות הקטנות, לחלוק סיפורים, רעיונות, שירים וצחוקים מתגלגלים.

החומר הגולמי, שנצבר לאורך שנים, נערך ביד רגישה על ידי אלון ויינשטוק לכדי סרט תוסס בן חמישים דקות, המשלב הומור פרוע, רגעים מרגשים, ושפע אנקדוטות נדירות. זהו מסמך חי וצבעוני של תרבות שוליים שהקדימה את זמנה – של נשים ואנשים שחיו באומץ ובגאווה, לעיתים תוך מאבק יומיומי, ותמיד עם חן ושנינות שאין לה תחליף.

מעבר לדיוקן של גילה עצמה – שנפטרה ב-2017 – הסרט משרטט דיוקן של קהילה. הוא מראה כיצד סביב שולחן אחד קטן נרקם פסיפס חד-פעמי של דמויות, חוויות וחברות לא שגרתית. ״הפרלמנט של גילה ודרוררר” הוא גם הומאז’ אישי וגם חגיגה קולנועית: מחווה לאישה גדולה מהחיים ולחבורה המיתולוגית שהפכה אותה לאגדה.

בנות כמונו

שחר, נערה יפה ופקחית, מלאה באור מלוכלך וכריזמה, גרה באחת השכונות הקשוחות של העיר בת-ים עם משפחתה הלא-מתפקדת. הוריה גרושים, אביה מאושפז במוסד לחולי נפש, לאימא שלה, שחולמת להתחתן, יש בעיית אלכוהול וגברים ושחר מגדלת בפועל את אחותה הקטנה מורן. שחר, שנפלטה מבית ספר "רגיל", לומדת ב"בית גילה", מסגרת חלופית אליה מגיעות נערות במצבי סיכון. פרי, מורה חיילת חדשה מגיעה להדריך במקום. היא מדריכה לא קונבנציונאלית, כריזמטית ואניגמטית. בין השתיים נוצרות משיכה ודחייה חזקות ומשחקי כוחות, המתחילים בחיכוך של מדריכה ונערה, ממשיכים לחברות נפש ומגיעים להתאהבות שלוקחת אותן אל הקצה.

פינק ליידי

לייזר ובתי אוהבים אחד את השני, יש להם שלושה ילדים, הם חיים בקהילה יהודית חרדית, תחת כללים נוקשים.  חיי המשפחה המאושרת משתנים כאשר לייזר נופל קורבן לסחיטה. יש תמונות שגורמות לבתי לפקפק בהכרות שלה את  בן זוגה.  התגלית החדשה מכניסה את כולם למערבולת של רגשות כשהם נאבקים לשמור על האהבה, הזוגיות והמשפחה.

סרטו של ניר ברגמן ("הנה אנחנו", "בטיפול"), מבכירי הבמאים בישראל, זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין והוקרן בפסטיבל חיפה. ברגמן מגיש דרמה קומית ספוגה בהומור, כאב ואהבה. את נקודת המבט הנשית והאותנטיות מעניקה לסיפור התסריטאית מינדי ארליך, שגדלה בקהילה החרדית בירושלים.

פילמוגרפיה: הנה אנחנו (2020), הדקדוק הפנימי (2010), כנפיים שבורות (2002).

הגברת הראשונה

אפרת טילמה, מחלוצות הנשים הטרנסיות בישראל, נאלצה לברוח מהארץ כנערה בשנות ה-60 בגלל איומים על חייה. בגיל שבעים וחמש, אחרי שהפכה למתנדברת הטרנסית הראשונה במשטרת ישראל, היא יוצאת להילחם שוב על חירותה.

על הזין שלה

גל היא בחורה שכל רצונה הוא להיות גבר.

היא מרגישה גבר מבפנים ומבטאת את עצמה בצורה מתריסה.

הדיסוננס שלה בין הנפש והגוף מתבטא לאורך כל הסרט.

הסרט מועבר דרך עיניה של גל המצלמת ומתעדת כל דבר בחייה ללא כל צנזורה.

גל פוגשת בשלי, בחורה סטרייטית שתחילה לא נענית לחיזוריה. אט אט השתיים מתקרבות, ונרקם בניהן קשר אינטימי.

גל מנסה להתקדם שלב עם שלי ורוצה לבטא את עצמה במיטה כגבר בדרך שהיא מכירה ומרגישה בה בטוחה, ושלי מסרבת לקבל את הדרך הזו.

גל מתקשה עם חוסר הקבלה של שלי ומגיבה בצורה קיצונית.

בתים

"לבית אין תכלית אם לא גרים בו, לגוף אין משמעות אם לא מזדהים איתו, ללב אין נחמה כשאין בו אהבה" – זה מה שסשה כותב ביומנו במהלך מסע גילוי עצמי המתחקה אחר עברו רווי הטראומות בעיר ילדותו, צפת. סשה הוא אדם א־בינארי שהיגר לישראל עם משפחתו מברית־המועצות בשנת 1990, כשעוד היו לו שתי צמות. היום לסשה אין כלום חוץ מהאוטו שלו והמחברת, והוא מנסה להבין למה תוך שזירה בין עבר להווה, בין הזכרי לנקבי ובין מציאות לדמיון הוא חוזר לכל הבתים שבהם התגורר, אוסף זכרונות ומשחזר טראומות ומתעמת עם פחדיו העמוקים ביותר.

נער יהודי גאה

7 בנובמבר 1938, נער יהודי צנום בן שבע עשרה, שוהה בלתי חוקי בצרפת, נכנס לשגרירות גרמניה בפריז ויורה שלושה כדורי אקדח בדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראת.

אחרי יומיים פום ראט מת מפצעיו. ויוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, שולח את העם הגרמני לנקום את נקמתו בכל היהודים. יותר מאלף בתי כנסת נשרפים, מאות יהודים נרצחים או שולחים יד בנפשם, אלפי עסקים נבזזים, ועשרות אלפי גברים נשלחים למחנות ריכוז.

גבלס, אמן התעמולה, קורא לזה "ליל הבדולח".

"נער יהודי גאה" הוא מסע תיעודי רחב יריעה בעקבות סיפורו של המתנקש הרשל גרינשפן , הנער שהואשם על ידי יהודים באחריות לפוגרום שהתחיל את השואה ועל ידי הגרמנים כמי שהתחיל את מלחמת העולם השנייה.

באמצעות גילויים היסטוריים חדשים ,חומרי ארכיון נדירים, בני משפחה וחוקרים שחקרו את הפרשה, מביא הסרט לראשונה את הסיפור המלא, שעדיין לא סופר, אודות הנסיבות שהובילו להתנקשות, ואת השתלשלות האירועים הדרמטית בעקבותיה, סיפור לא מוכר שמגיע לשיאו בקרב מוחות בין גבלס, האיש השני הכי חזק במשטר הנאצי, לבין ה"נער היהודי העלוב" משכונת "הנחל" הידועה לשמצה, שלא הסכים לתת את הלחי השנייה.

סוף אישה – שרית אחמד שאקור

דברי פתיחה:

רובא ורור – מנהלת התכנים במכאן – תדבר על חשיבות המדיה הציבורית בהצגת סוגיות הקשורות לקהילה הלהט"בית בחברה הערבית, ותתייחס לאתגרים ולמורכבויות שאנשי התוכן במכאן נתקלים בהם בעת עיסוק בנושאים אלה.

סיפורה הטראגי של שרית אחמד שאקור, צעירה להט"בית בת 18 מהכפר הדרוזי כיסרא סמיע, שנרצחה ב-9 ביוני 2023. הפרק עוקב אחרי חייה הקשים של שרית, המאבק שלה למען קבלת אהבה והבנה מצד משפחתה, והדרך המרה שהביאה אותה למותה הטרגי. פרק ייחודי זה מסופר בעזרת הקלטות, עדויות, מומחים וחברים, וחושף לראשונה את כתב האישום מול החשודים ברצח ומהווה כתב אישום גם כנגד החברה המסורתית והשמרנית שמתקשה לקבל זהות מינית של צעירות וצעירים בחברה הערבית.

القصة المأساوية لسريت أحمد شكور، الشابة المثليّة البالغة من العمر 18 عامًا من قرية كيسرا سميع، التي قُتلت في 9 يونيو 2023. تتبع الحلقة حياة سريت الصعبة، وصراعها من أجل الحصول على الحب والفهم من عائلتها، والطريق المر الذي أدى إلى موتها المأساوي. تُروى هذه الحلقة الفريدة من خلال التسجيلات والشهادات والخبراء والأصدقاء، وتكشف لأول مرة عن لائحة الاتهام ضد المشتبه بهم في جريمة القتل وتعتبر أيضًا لائحة اتهام ضد المجتمع التقليدي والمحافظ الذي يجد صعوبة في قبول الهوية الجنسية للشباب والشابات في المجتمع العربي.


לפני כן יוקרן הפרק "טרנסג'נדרים" בסדרה סליחה על השאלה בערבית

טרנסג'נדרים | العابرون والعابرات جنسيّا

נשים וגברים מרגישים שנולדו לתוך הגוף הלא נכון. בפעם הראשונה הןם נחשפים ומתמודדים יפה עם שאלות קשות.

نساء ورجال يشعرون أنهن\م ولدوا في الجسد الخطأ. لأول مرة، يكشفون عن أنفسهم ويواجهون الأسئلة الصعبة بشجاعة.

בסוף הקרנת 2 הפרקים יתקיים פאנל בהשתתפות משתתפים מהפרקים השונים. אורך הפאנל 45 דקות

TLVFest
Privacy Overview

This website uses cookies so that we can provide you with the best user experience possible. Cookie information is stored in your browser and performs functions such as recognising you when you return to our website and helping our team to understand which sections of the website you find most interesting and useful.