אורך המקבץ כ-74 דקות.
תקראו לי אגנס
חייה של אגנס סובבים סביב משחק בדמינטון עם חבריה ההומואים ועבודה במסעדה שהקימה בביתה עם חברתה הטובה ביותר ריני. יום אחד מגיע אחיה הצעיר אינדרה, המחפש את אחיו הנס. אגנס ניצבת בפני דילמה, האם לומר את האמת על מי שהיא או להמשיך ולהתחזות? האמת יכולה לתת לה הזדמנות להתפייס עם אחיה שאותו לא ראתה שנים רבות, אך נראה שקשה יותר להגיע אליה משחשבה.
אגנס חיה מחדש ומשקפת את זיכרונותיה וחוויות חייה בסרט המשלב בין קולנוע תיעודי, עלילתי וגם קצת מחזמר. התוצאה קולנוע עדין, צנוע ונוגע ללב.
בשיתוף PrideTV
ג'ימפה
אנה (זוכת האוסקר אוליביה קולמן) לוקחת את המתבגר.ת הנון-בינארי.ת שלה, פרנסס, לאמסטרדם כדי לבקר את סבם ההומוסקסואל ג'ים – המכונה ג'ימפה (המועמד לפרס האוסקר ג'ון לית'גו), פטריארך מזדקן ונהנתן החי חיים תוססים באמסטרדם. פרנסס רוצה (אוד מייסון-הייד) להישאר במשך שנה עם ג'ימפה ולחוות את העיר הגדולה והכל כך קווירית. הדבר מחייב את אנה לשקול מחדש את אמונותיה בנוגע להורות ולבסוף להתעמת עם עברה ומערכת היחסים המורכבת עם אביה.
בשנת 2014 הצגנו את סרט הביכורים המופתי של סופי הייד, "52 ימי שלישי". בינתיים היא הספיקה לביים את אמה תומפסון בקומדיה "אף פעם לא מאוחר מדי" ועכשיו היא חוזרת אלינו עם סרט קווירי אישי.
"גימפה" הוא בחינה אוהבת ומעמיקה של קשרים מורכבים בין-דוריים משפחה, חברים ומאהבים.
תזה על ביות
שחקנית טרנסג'נדרית מצליחה (קמילה סוסה ויאדה), הידועה באורח חיים הולל ובלתי מרוסן, מתנגדת לכל ציפייה שהוצבה לה הן מצד חבריה הקרובים והן מצד הקהילה השמרנית של ארגנטינה. היא מפתיעה את הסובבים אותה כשהיא מחליטה להתיישב ולהקים משפחה עם בעל חדש (אלפונסו הררה מ"סנס8", "אוזרק"). האם היא תצליח לנווט בין העולמות הבלתי תואמים שהיא חיה בהם?
היא נעה בין חיי הלילה הסוערים שבהם היא צמחה, כשחקנית תיאטרון מצליחה בעולם תרבותי תובעני, ובין חיי משפחה המנסים לשמור על חזות נורמלית.
סרטו של הבמאי חאבייר ואן דה קוטר ("מיה" סרט הנעילה של TLVFest בשנת 2013 גם הוא בכיכובה של קמילה סוסה ויאדה) הוא עיבוד לוהט לרומן בעל אותו שם שכתבה כוכבת הסרט. מדובר ביצירה קולנועית אמיצה המציגה גיבורה טרנסג'נדרית חזקה ומורכבת המנווטת בין פנטזיות מיניות, היסטוריה אישית מורכבת, ציפיות החברה והרצון לייצר מבנה משפחתי שאף פעם לא היה לה. האם היא יכולה לקבל את הכל, או שתאלץ לוותר על חלק כדי להגשים את החלום המשפחתי הבורגני? מוגבל מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין מפורשות.
בשיתוף מכון סרוונטס
עור הנעורים
סייגון, שנות ה-90. סאן היא עובדת מין במועדון לילה המנסה לחסוך מספיק כסף כדי לבצע ניתוח התאמה מגדרית שיגשים את חלומה להפוך את גופה לגוף של אישה. אהובה של סאן, נאם, עובד כמתאבק בקרבות מחתרתיים מדממים ואלימים בכלובים כדי להגשים לאהובתו את החלום. הרומן הצעיר והלוהט יעמוד במבחן כאשר כוחות אפלים יחדרו לתוך העולם האינטימי שהשניים יצרו לעצמם נגד כל הסיכויים.
עכשיו סאו ונאם יצטרכו להילחם בהם וזה עלול לעלות להם במערכת היחסים שלהם ולבחון את גבולות אנושיותם. "עור הנעורים" הוא הסרט הראשון שנוצר בוייטנאם עם שחקנית טרנסג'נדרית בתפקיד הראשי. שימו לב הסרט מוגבל מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין נועזות.
קרוסלה
חוגגים את השבוע של השפה האיטלקית ב-TLVFest.
קבלת פנים לרוכשי הכרטיסים בשעה 16:30 בלאונג' של הפסטיבל (אולם 6) באדיבות שגרירות שוויץ והמכון לתרבות איטלקית
בנדטה בת 15 גרה באיטליה הכפרית עם הוריה ושתי אחיותיה הקטנות. אחרי העבודה אביה נהנה מתחביבו בתחזוקת מכוניות בעוד אמה מוציאה את תסכולה על בנדטה. כאשר יריד שעשועים מתקיים על מפתן דלת המשפחה, היא פוגשת באמנדה, שחיה חיים עצמאיים ומתריסה נגד נורמות מגדריות. בנדטה מרותקת מיד לביטחון העצמי ולעצמאותה של אמנדה המבוגרת ממנה. השתיים בקושי מדברות; החברות הזהירה ביניהן אינה מונעת על ידי רגשות גדולים, אלא דווקא על ידי חיבה לבבית, סקרנות והכרה אחת בשנייה בשוני שלהן.
הבמאית קיארה בלוזי מתארת את שתי הגיבורות ברגעים שקטים ומאפיינת אותן בדיוק פואטי שנדיר לראות בסרט התבגרות.
"קרוסלה" בוחן בעדינות חברות יוצאת דופן תוך שהוא חושף סיפור של גילוי עצמי ושחרור.
בשיתוף המכון האיטלקי לתרבות / שגרירות איטליה
בשיתוף שגרירות שוויץ
דג מוזר
שימו לב – ההקרנה בתאריך 31/10/2025 הינה מחוץ לסינמטק ת"א.
על רקע הנופים המרהיבים והקפואים של איסלנד ומאכלים מעוררי תיאבון, מתרחשת דרמה קומית עדינה ומחממת לב זו. שני חברי ילדות מקבלים הזדמנות להשאיר את המסעדה שלהם פתוחה כל השנה. כאשר אחת מהן יוצאת מהארון כאישה טרנסג'נדרית, החברות ארוכת השנים עומדת למבחן, וחושפת נקודות מבט חדשות על חיים וזהות. "דג מוזר" הוא הסרט האיסלנדי הראשון בכיכובה של שחקנית טרנסג'נדרית, ארנה מגניה דנקס.
בואו עם כל המשפחה לצפות ביצירה הצנועה, המצחיקה והמרגשת הזאת.
אם את פוחדת, שימי ליבך בפיך וחייכי
זוכה פרס חבר השופטים בפרס הטדי בפסטיבל ברלין 2025, "אם את פוחדת, שימי ליבך בפיך וחייכי" מתאר באופן נוגע ויפהפה רגע קטן וריאליסטי בתוך סיפור התבגרות עכשווי. אנה (סיינה פופוביץ'), היא ילדה בת 12 שחיה עם אמה החד הורית החירשת, איזולדה (מריה מננר) בווינה.
כאשר היא מתחילה את שנת הלימודים בבית ספר חדש, אנה מתביישת באופן שבו עולמה שונה מזה של חבריה האמידים לכיתה. עם זאת, ככל שמערכות היחסים של אנה מעמיקות ומאבקיה מסתבכים יותר, הנערה לומדת להשתמש בקולה. הסרט מתאר בעדינות נוגעת ללב את מערכת היחסים בין הילדה לאמה דרך עדשה נשית קווירית מרעננת. הסרט מאכלס שפע דמויות ושחקנים קווירים כולל דמות בגילומו של דניאל סי ("The L Word").
מדובר בסרט ביכורים נוגע ללב של הקולנוענית מארי לואיז להנר על אהבה ראשונה ותמימה.
בשיתוף פורום תרבות אוסטרי
זה גילה, זה אני
סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".
לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)
ילדים טובים
הקרנה מיוחדת לציון 20 שנה בהנחייתו של איש הקולנוע, תום שובל ("הנוער", "מכתב לדויד", "הד קולך", "חיים ללא כיסוי" ועוד…)
מני, נער בן 17, לובש רק בגדים אופנתיים, מתעניין במוזיקה עכשווית, אוהב קולנוע ועובד בזנות. יש לו תינוקת משותפת עם מיקה, זונה צעירה ונרקומנית, אמא מאמצת שהיא גם זונה טרנסג’נדרית מזדקנת ולקוחות שיוצרים אתו קשר דרך הטלפון הנייד. לילה אחד הוא פוגש את טל, גם הוא זונה ממין זכר. קליינט מזדקן מזמין אותם לביתו. אחרי העבודה השניים מחליטים להעביר את הלילה ביחד. בין לילה החיים שלהם זוכים לקבל ממד אחר, אבל האם התקווה הקטנה שצצה בלבם יכולה לשנות את דרך החיים שלה הם התרגלו כבר מגיל צעיר? בבוקר הם קובעים להיפגש יותר מאוחר במועדון. עד לפגישה הלילית המיוחלת שני הנערים יצטרכו להתמודד עם יממה רגילה ושוחקת של קליינטים, אנשים משולי החברה וגם אירועים בלתי צפויים. הנערים ילמדו כמה וכמה דברים על עצמם ועל יצר ההישרדות שלהם.
מנימוקי חבר השופטים בפסטיבל הסרטים באילת 2025 על הבחירה בו כסרט הישראלי הטוב ביותר : …"מצאנו בסרט "ילדים טובים" ספור קולנועי קשה לעיכול, אבל נוגע באומץ בעולם שלרוב אנו מעדיפים להתעלם מקיומו. הסרט תופס אותך, מכה בך, ומשאיר אותך שואל שאלות, מחפש תשובות וכואב. ועוד נקודה חשובה הוא הצד האנושי של הדמויות החיות בשפל – ולרב שומרות על צלם אנושי, ועל כך בהחלטה פה אחד, מצאנו את "ילדים טובים" ראוי לפרס."
ציטוטים מביקורות:
"'ילדים טובים' הוא סרט אינטנסיבי ונוקשה, שההגדרה 'הופך קרביים' צרה מלהכיל את הארועים המתועדים בו. האסתטיקה המלוכלכת, הסיפורים הקשים מנשוא, המשחק המשובח, כולם כמו דוחפים את הצופה לרחובות המצולמים וגורמים לו לייחל, ממש כמו לדמויות, לצפות, ולו לרגע קל, בזריחה של המחר." אהרון קשלס, "גלובס".
" 'ילדים טובים' מצליח במשימה בה נכשלים סרטים יקרים ממנו בהרבה – בניית עולם אמין, תקף ומרגש." מתוך המאמר "קידס" מאת ליאת סימון. פורסם ב" מערבון " – מגזין חדש לקולנוע.
"הפתעת השנה בקולנוע הישראלי – מצליח להעביר באופן אמין, בוטה ומצמרר את תחושות הניכור, הבדידות וחוסר האונים המאפיינים את עולמם של שני צעירים העוסקים בזנות". ריטה קורן, "מה יהיה" רשת ב' 30.09.05
ילדים טובים הוא סרט די אמיץ, פרויקט אישי ומרשים שעושה בדיוק מה שסרט עצמאי אמור לעשות: לא לרצות את כולם, לא לפנות לכל טעם … הערכתי את הכנות הרבה והמסירות שבעשייתו. יאיר רווה, פנאי פלוס 24.8.2005
"אהבתי את האנושיות שלו, יפה עשה סינמטק תל אביב כשהחליט להקרין אותו מדי חמישי בחצות" – אמיר קמינר, ידיעות אחרונות
"אי אפשר להתעלם מ'ילדים טובים' ומהצמרמורת שהוא מעביר בך" – דבורית שרגל, רייטינג
"'איידהו שלי' בתל אביב … יצירה מרשימה שמצליחה לרתק ולרגש. מעולה, לרוץ!!" – אבנר שביט, "העיר"
"גילה גולדשטיין בהופעת אורח חזקה וקורעת לב" – אינה מיכאלי, "עכבר העיר"
"הישג אחד אי אפשר לגרוע מאינדי ישראלי זה – נועזותו." – מאיר שניצר, מעריב
"קולנוע אישי ומעניין" – איריס לקנר, אתר iwoman
"Yair Hochner captures the grittiness of these young, vulnerable lives in a film that is surprisingly raw (especially for an Israeli film) and even a bit erotic" –
Gary M. Kramer, Philadelphia Gay News
"Hochner wisely offers hope in lieu of resolution, overcoming the limitations of his amateur video look". Shaun Brady, City Paper, Philadelphia
"With candor and documentary simplicity, writer-director Yair Hochner conveys the danger and loneliness of the urban sexual underworld and the fragile bonds that develop among people who can express anything but love." Albert Williams, Chicago Reader
