שוברות את הקרח

ההקרנות ב-29.10 וב-30.10 כוללות שיחה עם הבמאית

סרט הביכורים של הבמאית קלרה סטרן "שוברות את הקרח" קיים את הפרמיירה היוקרתית שלו בפסטיבל טרייבקה 2022. בסרט זה היא מביאה אל המסך הגדול ברגישות רבה סרט שחוקר מה קורה כשמישהי בעלת גישה מאוד נוקשה לחיים פוגשת את ההיפך ממנה, את הצד שהיא כל כך שואפת לחוות ולחיות.
אלינה שלר מגלמת את מירה, שלעיתים נראה שגורל כל סביבתה נשען אך ורק על כתפיה. היא משמשת כקפטנית של קבוצת הוקי קרח לנשים, והיא היורשת של הכרם המשפחתי שבקושי שורד. היא מטפלת בסבה שסובל מדמנציה הולכת ומחמירה, ואחיה פול, צעיר שבורח מאחריות, צץ לפתע משום מקום אחרי שנעדר תקופה. כאשר מצטרפת לקבוצת ההוקי חברה חדשה בעלת אופי ספונטני, מירה מוצאת את עצמה נשאבת לסיפור אהבה מפתיע ומשחרר, אולי אפילו יותר ממה שהיא יכולה להרשות לעצמה.
"שוברות את הקרח" הוא דרמה רומנטית ספורטיבית על החופש להיות מי שאת ללא מגבלות.

הקרנות נוספות:
השלוחה הצפונית של הפסטיבל:
סינמטק ראש פינה, יום רביעי 2.11, 20:30
סינמטק ירושלים – 2.11 – 19:00

בשיתוף פורום תרבות אוסטרי

הפרק האחרון

ברנרד הוא גבר צרפתי המתחיל את הפרק האחרון בחייו. הוא עובר לדירה חדשה, שכנראה תהיה האחרונה.
הבמאי ג'אנלוקה מטרסה מתעד ללא פילטרים את עצמו ואת אהובו ברנרד, המבוגר ממנו בשנים רבות. הוא מתעד אותם מדברים על החיים והעבר, מקיימים יחסי מין, משחקים בשליטה וכניעה, אדון ועבד. יוצר קולנוע צעיר וסקרן ואהובו המבוגר, חובב BDSM, שאיבד את אהבת חייו במגיפת האיידס של שנות ה-80, ולפתע, אחרי שנים רבות, התאהב בבחור הצעיר ממנו. מה שנראה בהתחלה כהרפתקה מינית, הפך להרבה יותר מזה.
זהו סרט על חילופי דורות, על חברות, חיים, מוות, סקס, אהבה ועל התמודדות עם הסוף ההולך וקרב. "הפרק האחרון" הוא יצירה תיעודית אמיצה, ללא פילטרים.

מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין מפורשות.

בשיתוף המכון לתרבות צרפתית

חול רטוב

סרטה השני באורך מלא של הבמאית אלין נוואראני, מתהדר בתסריט עדין ומרגש, העוסק לא רק בהומופוביה שרווחת בחברה הגיאורגית, אלא גם בפער הדורות בין דור המייסדים הגאה שחי בסתר לעומת הדור הצעיר שמסרב להתחבא בארון.
בכפר דייגים פסטורלי, על חוף הים השחור הגאורגי, מתגוררים אנשים ידידותיים המשוכנעים שהם מכירים היטב אחד את השני. יום אחד אליקו, מוותיקי הכפר, נמצא תלוי. נכדתו העירונית מו (Moe), בעלת המראה האנדרוגיני, מגיעה אל הכפר כדי לארגן את הלוויתו. היא בברור איננה שייכת לסביבה השמרנית שרואה בה אאוטסיידרית, אבל האנשים סביבה מזייפים סבר פנים יפה כאילו היא רצויה. היא מתיידדת עם מנהל המסבאה הוותיק שהיה מקורב לאליקו וגם לברמנית הרווקה של הכפר העובדת אצלו. ככל שהנכדה תחקור יותר, כך היא תגלה יותר מידע על סבה אליקו ועל רשת השקרים וההשלכות הטרגיות של חיי האהבה הנסתרים שלו.
שימו לב לפסקול המושלם והממכר של הסרט, שאחרי הצפייה בו לבטח תחפשו את השירים שבו בספוטיפיי.

הקרנה נוספת: יום חמישי 3.11, 20:30 סינמטק הרצליה

נקמת השרימפס הנוצצים

סרט המשך לקומדיה הדרמטית המצליחה משנת 2019 "השרימפס הנוצצים".
הפעם קבוצת הכדור-מים הקווירית נמצאת בדרכה ליפן למשחקים הגאים בטוקיו, אבל בדרך המטוס עוצר במעמקי רוסיה, באזור הומופובי במיוחד. הטיול המהנה ליפן הופך במפתיע לחוויה משנת חיים שתספק לגיבוריה פרספקטיבה חדשה על המציאות. זהו סרט המשך יוצא דופן שבוחר להעמיד את קבוצת הצרפתים העליזה והקלילה שחיה חיים די בטוחים וחופשיים בפריז, מול סיטואציה קשה שאיתה חיים להט"בים ממזרח אירופה. הקבוצה מתמודדת עם שלל בעיות שלא נתקלו בהן בעבר, כמו הסכנה בשימוש בגריינדר בתחומי רוסיה, מאסר במחנה לטיפולי המרה והומופוביה קיצונית ואלימה.

הסצנות שלכאורה מתרחשות ברוסיה צולמו באוקראינה. חלק מהשחקנים האוקראינים שגילמו דמויות רוסיות מצאו את עצמם משתתפים לאחר מכן בקרבות נגד הפולש הרוסי.

בשיתוף המכון לתרבות צרפתית

קלאפה

הקרנה ב-3.11 תכלול שיחה עם הבמאי.
הקרנה ב-4.11 בנוכחות הבמאי.

לאחר עבודה של 16 שנים, חוזר יורגן ברונינג, הקולנוען הגרמני חביב הפסטיבל, עם יצירה נוספת נטולת בושה. הוא מערבב בעריכה פרועה פיסות של חומרי עבודה שלו כבמאי ומפיק (בין היתר, סרטים שהפיק עבור ברוס לה-ברוס ושו לי צ’יאנג) עם חומרים שצילם לפני שנים רבות ועדיין לא השתמש בהם באף אחד מהפרויקטים שלו, ובתוכם משלב אינספור התייחסויות פופ תרבותיות מרחבי העולם.
פרויקט "Klappe" (שפירושו "שירותים ציבוריים") נכתב וצולם בחלקו ב-2006 ואז הושעה בעקבות עומס פרויקטים של המפיק העסוק. ההפסקה הכפויה מעבודתו השוטפת בעקבות מגפת הקורונה אפשרה לברונינג ולעורך יורן הרטמן לחזור אל הפרויקט השאפתני ולסיים אותו. מאז תחילתו השניים התבגרו, התפתחו, והשפעות ונושאים חדשים החלו לעניין אותם. "קלאפה" הוא סרט אידיוסינקרטי שאין דרך לתאר אותו. יצירה קווירית נסיונית אנטי-דתית, אנטי-ממסדית ואיכשהו אנטי הכל!
התוצאה היא מיוזיקל חתרני פורנוגרפי, חברתי, פוליטי, מהפכני ואולי בעיקר רומנטי, שמתגעגע לתקופה של קולנוע קווירי מנפץ מוסכמות, שכבר לא יחזור.

מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין מפורשות.

הריקנות שלי ואני

מבויים ברגישות וחמלה נדירים, "הריקנות שלי ואני", סרטו הדרמטי השני של הבמאי אדריאן סילבסטר (זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר TLVFest 2021 על יצירתו "משקעים"), הוא יצירה קולנועית הסובבת את עולמה של אישה טרנסג'נדרית צעירה שגרה בברצלונה ועובדת בעבודה לא מתגמלת במוקד טלפוני. היא כמהה ל"רומנטיקה רגילה" ולגבר שיאהב אותה כפי שהיא. היא מפנטזת על רומנים סוחפים עם גברים נאים ועל הקמת משפחה מסורתית. עם זאת, המציאות הרבה יותר מורכבת והיא נודדת בין דייטים מביכים בתקופה שהיא עוברת שינויים החיוניים לבריאותה.
סילבסטר מלווה את גיבורת הסרט בדרכה למצוא את מקומה בעולם, בחיי היומיום שלה וכשהיא מדברת בכנות עם עמיתים, חברים קווירים והגברים שהיא פוגשת דרך אפליקציות.
בתפקיד הראשי רפאלה פרז, שגם היתה שותפה בכתיבת התסריט, עם מבט של געגוע קבוע בעיניה, נוטפת פגיעות, נאיביות ואינטנסיביות.

הקרנה בשיתוף פרויקט גילה להעצמה טרנסית